שלוות הבוטח: מהו ביטחון, ומה אינו

רבים מבינים ביטחון כך: אם אבטח, ייטב לי. ההבנה הזאת נוחה, אבל היא אינה מה שכתבו בעלי המוסר — ובעיקר, היא נשברת ברגע שדבר אינו הולך כמצופה.

מה כתב חובות הלבבות

בעל חובות הלבבות הגדיר את הביטחון כ״מנוחת נפש הבוטח״. הגדרה זו אינה עוסקת כלל בתוצאה. היא עוסקת במצב לבו של האדם.

אדם בוטח אינו זה שיודע שיהיה טוב, אלא זה שיודע שמה שיהיה — בא מיד מי שמיטיב ויודע. ההפרש בין שתי ההגדרות נראה קטן ואינו קטן כלל: הראשונה תלויה במה שיקרה, השנייה אינה תלויה.

מדוע זה משנה מעשית

מי שהגדיר לעצמו ביטחון כהבטחה, חייב לפרש כל אכזבה כאחד משניים: או שלא בטח מספיק, או שהכלל אינו נכון. שתי המסקנות מזיקות — הראשונה מאשימה אותו, השנייה מרוקנת אותו.

מי שהגדיר ביטחון כמנוחת הלב, יכול להיות מאוכזב ובוטח בו זמנית. וזו בדיוק המדרגה שבעלי המוסר תיארו.

ביטחון והשתדלות

ההשתדלות אינה סתירה לביטחון אלא הכלי שבו הוא פועל. אדם עושה את המוטל עליו בדרך הטבע ויודע שהתוצאה אינה בידו.

הסימן המבחין פשוט: אם המאמץ בא מתוך יישוב הדעת — זו השתדלות. אם הוא בא מתוך בהלה, מתוך תחושה שהכל תלוי בי ואם לא אעשה עוד דבר אחד הכל יקרוס — זו כבר חרדה שלבשה את בגדי ההשתדלות.

לכן המבחן אינו בכמות המעשה אלא בשקט שבו הוא נעשה.